"נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן וּמַרְוֶה גַּם הוּא יֹרוֶה." (משלי י"א, כ"ה)

ספר משלי י"א, כ"ה: "נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן וּמַרְוֶה גַּם הוּא יֹרוֶה."

הפסוק הזה מדבר על החשיבות של נתינה והשפעתה החיובית לא רק על המקבל, אלא גם על הנותן. כאשר אנו מבורכים בלבנו, כאשר אנו נדיבים כלפי אחרים, הנדיבות הזו מחזירה אותנו גם לחיים שלנו. זו אינה רק השפעה רוחנית, אלא גם מציאותית – מי שנותן גם מקבל, והיחס הטוב שאנו מעניקים לאחרים משפר את חיינו בצורה ישירה. הפסוק מציין שהנתינה וההזנה של אחרים מביאה גם להזנה פנימית שלנו.

בעולם המודרני, שבו לעיתים נדיבות ונתינה נחשבות כהפגנת חולשה או כניצול, הפסוק הזה מזכיר לנו את העוצמה שבנתינה. כאשר אנו פועלים ממקום של לב פתוח וברכה פנימית, ההשפעה החיובית חוזרת אלינו, גם אם לא בצורה ישירה או מיידית.

התמונה מציגה בעלי חיים כמו דב, ציפור וצבי – יצורים שמזינים או ניזונים בטבע, יושבים יחד במעגל טבעי הרמוני. התמונה תשדר את הרעיון של איזון ונתינה בטבע, כשהחיות מסמלות את הזרימה ההדדית שבין הנותן למקבל.